עם בואנו לתכנן את מרכז היום ראינו לנגד עינינו חלל פואטי, המשרה אווירה נינוחה ומוגנת; מרחב בו קיימת חמלה, המאפשר אינטראקציה עם הסביבה ובו זמנית מאפשר אינטימיות ופרטיות. מבנה השוכן בתוך גן ולא להפך.

הנגישות וארגונומית השימוש, לא כאילוץ אלא כמחולל עיצובי ותכנוני, הכתיבה את עיצוב החלל, המרחבים והאלמנטים המצויים במרכז.

המרכז יוצר ציר המחבר בין האוכלוסייה המיוחדת לבין יתר אוכלוסיית העיר באמצעות מערכת של גנים בהיררכיה מדורגת של חשיפה. הגן והמבנה מאפשרים למשתמשי המרכז עצמאות, יכולת תזוזה והתמצאות בסביבה שהיא מבוקרת.
המבנה עצמו מכיל גינות פרטיות, בנוסף לגן הציבורי, ובכך מאפשר למשתמשי המבנה לבחור עד כמה הם מעוניינים באינטראקציה עם הסביבה שמחוצה למרכז. גינות אלו מאפשרות שליטה בטווח שבין פרטיות מוחלטת לבין חשיפה לסביבה.
בקירות המדפנים את הגן הפנימי נעשה שימוש במשרבייה (נפת אור), המחדירה אור טבעי, מסונן ונעים למבנה, וכן בחומרים ובצבעים חמים כדי ליצור את אווירת ותחושת הביתיות.